הוחמר עונשו של מורשע בחברות בחמא"ס ובנשיאת משרה בארגון

כללי

המשיב (המערער בתיק 4213/08, להלן: המשיב) הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות כדלקמן:

א.      חברות בחמא"ס משנת 2004 ועד למעצרו. המשיב גויס לכותלה אל איסלמיה בפוליטכניק בחברון והיה פעיל בוועדת החברה של ארגון זה ואף השתתף בתהלוכות.

ב.      נשיאת משרה, כאחראי החמא"ס בכפרו, חירבת טרמה, משנת 2006 ועד למעצרו. במסגרת תפקיד זה גייס פעילים לארגון, ארגן תהלוכות, הפיץ ופרסם חומר הקשור לארגון ואף ניסה להקים אוסרה דתית.

בימ"ש קמא גזר על המשיב 25 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס בסך 2000 ש"ח.

בגזר דינו ציין ביהמ"ש קמא את פעילותו ואת מעמדו של המשיב כנסיבות לחומרה. עם זאת, התחשב ביהמ"ש בעובדה כי מעשי המשיב נותרו בתחום הפרות הסדר "ולא התרחבו לעבר פעילות מסוכנת או צבאית" . ביהמ"ש אף מתח ביקורת באשר להעדר פרטים בנוגע להיקף האחריות של המשיב. לאור זאת, סבר ביהמ"ש כי פסקי דין שהוגשו ע"י התביעה אינם יכולים לשמש רמת ענישה. לבסוף, לקח ביהמ"ש בחשבון את הודאתו של המשיב באשמה, את עברו הנקי וחרטתו.

טיעוני הצדדים בערעור

הצדדים סבורים, כל אחד מטעמיו הוא, כי גזר דינו של ביהמ"ש קמא אינו יכול לעמוד.

טענת התביעה הצבאית היא כי העונש שנגזר אינו מהווה מענה הולם לחומרת מעשי המשיב. לדעת התביעה, המשיב לא רק שחטא בעצמו אלא אף החטיא אחרים, ועל כן, ראוי הוא להחמרה משמעותית בעונשו. בעניין זה מבקשת התביעה ללמוד מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ממנה, לדעתה, חרג ביהמ"ש לקולא באופן קיצוני.

מנגד, טען הסנגור כי שותפיו של המשיב בפרשה נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר (13 ו- 15 חודשים). הסנגור סבור, על כן, כי עקרון אחידות הענישה חייב להשוות את עונשו של המשיב לאלה של חבריו. הסנגור הוסיף וטען כי המשיב היה אמנם אחראי מטעם החמא"ס, אך זאת על כפר קטן  אשר אינו מונה יותר מ-500 איש.

דיון והכרעה

עמדנו בפסקי דין רבים מספור על חומרת עבירת החברות בהתאחדות בלתי מותרת. קבענו פעם אחר פעם כי עצם ההירתמות לארגוני טרור דוגמת החמא"ס, טומנת בחובה פגיעה חמורה בבטחון האזור.

אשר על כן, קבענו כי רמת הענישה בגין עבירת החברות בהתאחדות בלתי מותרת תעמוד, ככלל, על 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל (ראה לדוגמה עד"י 3952/06 התוב"ץ נ' חלאוה ואח' והפסיקה המצוטטת בו). עוד פסקנו בבירור כי:

"הפסיקה אשר הובאה לעיל מדגישה את החומרה השמורה לעבירת החברות כשלעצמה, ללא פעילות נלוות, ומובן שאינה מצטמצמת למצב בו העבריין ביצע מעשים נלווים העשויים ללמד על חומרה מיוחדת, כגון הצטרפות לחוליה צבאית או נשיאת משרה בארגון. במקרים אלה, יהיה ראוי, ככלל, להחמיר עם הנאשם מעבר למידה העונשית אותה קבענו כעמדת מוצא בעבירת החברות". (עניין חלאוה הנ"ל) .

ברוח דברים אלה קבענו כי מעבר לצורך בענישה מרתיעה בעבירת החברות, מן הראוי להקדיש מאמץ ענישתי מיוחד נגד המנהיגים והמובילים של התאחדויות בלתי מותרות בכל רמות הפיקוד. כך באו הדברים לידי ביטוי לדוגמא בעניין חמיד:

"הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר באים אנו לפסוק את דינו של מי אשר קיבל על עצמו עמדת השפעה בארגון ומילא בו תפקיד. בתחום זה, כפי שמקובל בתחומים אחרים במשפט הפלילי, ניתן לומר כי עיקר מאמצי ההרתעה צריכים להיות מופנים כלפי אלה אשר לא רק מזדהים עם אידיאולוגיית הארגון, אלא מטווים מדיניות, מנחים פעילות ומדרבנים אחרים ללכת בדרך הארגון." (עד"י 2491+3041/05 התוב"ץ נ' חמיד וכן ע' איו"ש 3138/05 אבו עריש נ' התוב"ץ,עד"י 3722/06 חנני נ' התוב"ץ ולאחרונה עד"י 2114+2245/08 התוב"ץ נ' עטיה).

כתב האישום בו הודה המשיב הינו דוגמא טובה לסיכון עליו עמדנו. בתפקידו כאחראי על החמא"ס בכפרו עסק המשיב בהפצת אידיאולוגיית הארגון ובהרחבת שורותיו. אשר על כן, בניגוד לקביעת ביהמ"ש קמא דלעיל, אין מנוס מהמסקנה כי פעילות המשיב היוותה סיכון ממשי לביטחון האזור, גם אם לא ככלה פעילות צבאית.

בעניין זה ראוי לציין כי גם אם יש במידת הבכירות של אדם בארגון כדי להשפיע על חומרת עונשו, הרי שעצם המעמד הכרוך במילוי תפקיד בשדרת ההנהגה בארגון, ולו הזוטרה ביותר, חייבת לבוא לידי ביטוי בענישה תואמת, ברוח דברנו דלעיל. גם אם יש להתחשב בטענה שהיקף אחריות המשיב לא היה רחב, אין בכך כדי להביא להקלה כה משמעותית כפי שקבע בימ"ש קמא. 

אם כך הם פני הדברים, חוששני כי פסיקתו של בימ"ש קמא אינה יכולה לעמוד. העונש אשר השית בימ"ש קמא על המשיב מבטא אמנם התייחסות ראויה לעבירת החברות ולפעילות שנלוותה לה, אך אינה נותנת כל משקל לנשיאת המשרה.